לבסוף נפלה דממה על קבוצת הגברים,‏ וכעת נשמע רק רחש הרוח החמה מהמדבר הערבי.‏ בתום דיון ארוך ומתיש נגמרו לאיוב המילים.‏ דמיין אותו נועץ מבט מתריס בשלושת מכריו — אליפז,‏ בלדד וצופר — כביכול מחכה לראות אם יעזו להמשיך לדבר.‏ אך הם יכלו רק להשפיל מבט או להסב את ראשם בתסכול לאחר שכל טיעוניהם המחוכמים,‏ דבריהם הנוקבים ורמיזותיהם הפוגעניות העלו חרס (‏איוב ט״ז:‏3‏)‏.‏ איוב מצידו היה נחוש מתמיד להוכיח את תומתו.‏

איוב ודאי הרגיש שתומתו היא הנכס היחיד שנותר לו.‏ הוא איבד את כל רכושו,‏ את עשרת ילדיו,‏ את התמיכה וההוקרה של חבריו ומכריו,‏ ולבסוף גם את בריאותו.‏ עורו השחיר בשל מחלתו והתכסה בגלדים ורימות,‏ וצחנה עלתה מפיו (‏איוב ז׳:‏5;‏ י״ט:‏17;‏ ל׳:‏30‏)‏.‏ אך האשמותיהם של שלושת הגברים עוררו את זעמו יותר מכול.‏ הוא היה נחוש בדעתו להוכיח שהוא אינו חוטא נבזה כפי שטענו.‏ נאומו האחרון סכר את פיהם,‏ ולא נותרו להם עוד מילים אכזריות להטיח בו.‏ אך איוב נותר כאוב ופגוע.‏ הוא נזקק נואשות לעזרה.‏

עם זאת,‏ יש להודות שחשיבתו של איוב לא הייתה מאוזנת,‏ אך ניתן להבין מדוע.‏ הוא נזקק להדרכה ולתיקון,‏ וגם לנחמה אמיתית.‏ את כל זאת היו צריכים להעניק לו שלושת רעיו,‏ אך הם לא עשו כן.‏ האם גם אתה נזקקת פעם נואשות להדרכה ונחמה?‏ האם התאכזבת מאנשים שהחשבת לחבריך?‏ אם כן,‏ תוכל לשאוב תקווה ולהפיק לקחים מעשיים מהעזרה שהעניק יהוה אלוהים לעבדו איוב ומתגובתו של איוב.‏

סיפורו של איוב מקבל תפנית מפתיעה.‏ כל אותו הזמן נמצא בקרבת מקום צעיר ששמו אליהוא.‏ הוא הקשיב בדומייה לדיון שהתנהל בין הגברים המבוגרים ממנו.‏ והוא כלל לא היה מרוצה ממשמע אוזניו.‏

דבריו של איוב הכעיסו אותו.‏ כאב לו לראות את איוב הנאמן נגרר לוויכוח בניסיון להוכיח שהוא צדיק יותר מאלוהים.‏ אך אליהוא באמת הזדהה עם איוב.‏ הוא הבחין בכאבו,‏ בכנותו ובצורך הנואש שלו בעצה אדיבה ונחמה.‏ אין פלא שסבלנותו של אליהוא פקעה בגין דבריהם של שלושת מנחמי השווא.‏ הוא שמע אותם תוקפים את איוב ומנסים לערער את אמונתו,‏ לפגוע בכבודו ולגזול ממנו את תומתו.‏ וחמור מכך,‏ דבריהם המסולפים ציירו את אלוהים כאל רשע.‏ לכן אליהוא חש צורך עז לומר את דבריו (‏איוב ל״ב:‏2–4,‏ 18‏)‏.‏

‏”צעיר אני”,‏ הוא אמר בכבוד,‏ ”ואתם ישישים.‏ על כן.‏.‏.‏ אירא [חששתי] מחוות דעי [מלחוות את דעתי]”.‏ אך הוא לא יכול היה להחריש עוד.‏ הוא הסביר שהגיל לבדו אינו מחכים את האדם,‏ ולא רק המבוגרים מבינים מה נכון (‏איוב ל״ב:‏6,‏ 9‏)‏.‏ ואז החל לדבר באריכות,‏ והוכיח את אמיתות דבריו.‏ גישתו הייתה שונה לגמרי מגישתם של אליפז,‏ בלדד וצופר.‏ אליהוא הרגיע את איוב ואמר שהוא לא ישפיל אותו או יוסיף לכאבו.‏ הוא גם נהג באיוב בכבוד — הוא פנה אליו בשמו והכיר בכך שנהגו בו בבוז.‏ * הוא אמר בכבוד:‏ ”שמע נא,‏ איוב,‏ מיליי [מילותיי]” (‏איוב ל״ג:‏1,‏ 7;‏ ל״ד:‏7‏)‏.‏

אליהוא החל לתקן את חשיבתו של איוב בצורה ישירה:‏ ”אמרת באוזניי.‏.‏.‏ ’‏זך אני בלי פשע;‏ חף אנוכי,‏ ולא עוון לי.‏ .‏.‏.‏ [אלוהים] יחשבני לאויב לו’‏”.‏ הוא ירד לשורש הבעיה:‏ ”הזאת חשבת למשפט?‏ אמרת,‏ ’‏צדקי מאל’‏”.‏ אליהוא למעשה שאל את איוב אם הוא כה משוכנע בצדקתו שהוא טוען שהוא צדיק יותר מאלוהים.‏ הוא לא יכול היה להתעלם מצורת חשיבה כזו.‏ ”הן זאת לא צדקת”,‏ אמר אליהוא הצעיר (‏איוב ל״ג:‏8–12;‏ ל״ה:‏2‏)‏.‏ אליהוא ידע שאיוב אכול כעס בשל האובדן הכבד שחווה ובשל יחסם הגרוע של חבריו לכאורה.‏ אך הוא הזהיר את איוב שמא כעסו יסית אותו לכדי זדוניות (‏איוב ל״ו:‏18‏)‏.‏

יותר מכול,‏ לאליהוא היה חשוב לדבר להגנתו של יהוה אלוהים.‏ במילים פשוטות ועוצמתיות הוא הבהיר עובדה חשובה:‏ ”חלילה לאל מֵרֶשע [לנהוג ברשעות] .‏.‏.‏ ושדי [האל הכול יכול] לא יעוות משפט” (‏איוב ל״ד:‏10,‏ 12‏)‏.‏ כדוגמה לכך שיהוה הוא אל צדיק ורחום,‏ אליהוא הזכיר לאיוב שיהוה לא העניש אותו על דבריו הפזיזים שהביעו חוסר כבוד (‏איוב ל״ה:‏13–15‏)‏.‏ אליהוא גם לא התיימר לדעת את כל התשובות,‏ אלא אמר בענווה שאלוהים נשגב מכפי שביכולתנו לדעת (‏איוב ל״ו:‏26‏)‏.‏

אף שאליהוא ייעץ לאיוב בצורה ישירה,‏ הוא נהג בו באדיבות.‏ הוא גם דיבר על תקווה נפלאה,‏ התקווה שיבוא היום שיהוה ישיב לאיוב את בריאותו.‏ הוא אמר שאלוהים יהפוך את בשרו של משרתו הנאמן לרענן יותר מאשר בנעוריו ויחזיר לו את המרץ שהיה לו ב”ימי עלומיו”.‏ אליהוא הוכיח את טוב ליבו בדרך נוספת:‏ במקום להטיף לאיוב,‏ הוא הזמין אותו באדיבות להתבטא ולענות לו.‏ ”דַּבֵּר”,‏ הוא אמר,‏ ”כי חפצתי צדקך” כלומר,‏ אני חפץ להוכיח את צדקתך (‏איוב ל״ג:‏25,‏ 32‏)‏.‏ אך איוב לא השיב דבר.‏ אולי הוא לא הרגיש כל צורך להגן על עצמו לנוכח עצות כה אדיבות ומעודדות.‏ ייתכן שהוא בכה מהקלה.‏

אנו יכולים ללמוד רבות משני משרתי אלוהים נאמנים אלה.‏ מאליהוא אנו לומדים כיצד לייעץ ולהעניק נחמה לזקוקים לכך.‏ חבר אמיתי לא יהסס להסב את תשומת לב חברו למגרעת חמורה שיש לו או להזהירו מפני קו פעולה מסוכן (‏משלי כ״ז:‏6‏)‏.‏ אנו רוצים להיות חברים כאלה,‏ המעניקים יחס אדיב ועידוד למי ששרויים במצוקה,‏ גם אם הם מדברים ללא מחשבה.‏ וכשאנו זקוקים לעצות,‏ דוגמתו של איוב מזכירה לנו להקשיב בענווה במקום להתייחס לכך בביטול.‏ כולנו זקוקים לעצות וצריכים שיתקנו אותנו מדי פעם.‏ הנכונות לקבל עצות יכולה אפילו להציל את חיינו (‏משלי ד׳:‏13‏)‏.‏

בדבריו הרבה אליהוא להזכיר רוחות,‏ עננים,‏ רעמים וברקים.‏ הוא קרא למאזיניו להקשיב היטב לקולו הרועם של יהוה,‏ ואחרי כן התייחס לסופה (‏איוב ל״ז:‏2,‏ 9‏)‏.‏ נראה שבשעה שדיבר,‏ החלה להתפתח סופה שהלכה והתחזקה.‏ לבסוף,‏ היא הפכה לסערה עוצמתית.‏ ואז קרה דבר מדהים פי כמה:‏ יהוה עצמו החל לדבר!‏ (‏איוב ל״ח:‏1‏)‏.‏

כשאנו מגיעים לפרקים היפהפיים של דברי יהוה לאיוב,‏ מציפה אותנו הקלה.‏ דברי האמת שלו היו כסופה שפיזרה את כל דברי ההבל הכוזבים שיצאו מפי אליפז,‏ בלדד וצופר.‏ יהוה אפילו לא פנה אליהם בשלב זה,‏ אלא רק מאוחר יותר.‏ כעת הוא התמקד אך ורק באיוב.‏ הוא דיבר עם משרתו האהוב בצורה ישירה אך אדיבה,‏ בדומה לאב המתקן את בנו.‏

יהוה הבין את כאבו של איוב.‏ הוא ריחם עליו,‏ כפי שהוא מרחם על כל ילדיו האהובים כאשר הם סובלים (‏ישעיהו ס״ג:‏9;‏ זכריה ב׳:‏8‏)‏.‏ אך הוא גם ידע שאיוב דיבר ”בלי דעת”,‏ ובזאת רק החריף את בעיותיו.‏ לכן יהוה שאל את איוב סדרת שאלות כדי לתקן את חשיבתו.‏ הוא פתח את דבריו בשאלה:‏ ”איפה היית ביסדי ארץ?‏ הגד אם ידעת”.‏ בשחר הבריאה הריעו ’‏כוכבי הבוקר’‏,‏ המלאכים המהווים את משפחתו של אלוהים,‏ למראה פלאי הבריאה (‏איוב ל״ח:‏2,‏ 4,‏ 7‏)‏.‏ איוב,‏ כמובן,‏ כלל לא היה מודע לכך.‏

ואז החל יהוה לדבר על יצירות כפיו.‏ אפשר לומר שהוא נתן לאיוב סקירה קצרה בנושאים הנכללים כיום במדעי הטבע,‏ כמו אסטרונומיה,‏ ביולוגיה,‏ גיאולוגיה ופיזיקה.‏ יהוה התמקד במיוחד בבעלי חיים שהיו נפוצים אז באזור שבו חי איוב — אריות,‏ עורבים,‏ יעלים,‏ חמורי בר,‏ שורי בר,‏ יענים,‏ סוסים,‏ וכן הבז,‏ העיט,‏ הבהמות (‏ככל הנראה היפופוטם)‏ והלווייתן (‏ככל הנראה תנין)‏.‏ תאר לעצמך איזו זכות זו לשמוע הרצאה על עולם הטבע מפי בורא היקום!‏ *

מה הייתה מטרתו של יהוה?‏ איוב נזקק ליותר ענווה.‏ כאשר התלונן על מצבו במחשבה שאלוהים מתאכזר אליו,‏ הוא רק הגביר את כאבו מפני שהרחיק את עצמו מאביו האוהב.‏ זו הסיבה שיהוה שאל את איוב שוב ושוב היכן הוא היה בעת בריאת כל הדברים המופלאים הללו,‏ והאם הוא מסוגל להאכיל את היצורים שברא אלוהים,‏ לשלוט בהם או לאלפם.‏ אם איוב אינו מסוגל לשלוט אפילו בדברים הבסיסיים בבריאתו של יהוה,‏ האם יש לו הזכות לשפוט את הבורא?‏ האין דרכיו ומחשבותיו של יהוה נעלות פי כמה וכמה מראייתו הצרה של איוב?‏

בכל דבריו של יהוה הייתה גלומה אהבה רבה.‏ הוא כביכול אמר לאיוב:‏ ’‏בני,‏ אם בראתי את כל הדברים הללו ואני מסוגל לדאוג לכל יצירות כפיי,‏ האם אתה באמת חושב שלא אדאג לך?‏ הייתכן שאנטוש אותך ואגזול ממך את ילדיך,‏ את ביטחונך ואת בריאותך?‏ האם יש מישהו מלבדי היכול להשיב לך את כל מה שאיבדת ולרפא את כאבך העצום?‏’‏

איוב דיבר רק פעמיים בתגובה לשאלותיו מעוררות המחשבה של יהוה.‏ הוא לא התווכח,‏ לא הצדיק את עצמו ולא תירץ תירוצים.‏ הוא הודה בענווה שידיעותיו מועטות והתחרט על דבריו הפזיזים (‏איוב מ׳:‏4,‏ 5;‏ מ״ב:‏1–6‏)‏.‏ כאן אנו מתוודעים לאמונתו של איוב במיטבה.‏ חרף כל סבלותיו הוא לא איבד את אמונתו החזקה.‏ הוא אפשר ליהוה לתקן את חשיבתו והפנים את דבריו.‏ לאור זאת,‏ כדאי שנשאל את עצמנו:‏ ’‏האם אני מספיק עניו כדי לערוך שינויים כשמישהו מתקן אותי או נותן לי עצה?‏’‏ כולנו זקוקים לעזרה הזו,‏ וכשאנו מוכנים לקבל זאת,‏ אנו למעשה מחקים את אמונתו של איוב.‏

כעת פעל יהוה כדי לנחם את איוב הסובל.‏ הוא פנה לאליפז,‏ כנראה המבוגר מבין שלושת מנחמי השווא,‏ ואמר:‏ ”חרה אפי בך ובשני רעיך,‏ כי לא דיברתם [עליי] נכונה כעבדי איוב” (‏איוב מ״ב:‏7‏)‏.‏ חשוב על המילים הללו.‏ האם יהוה התכוון שכל מה שאמרו שלושת הגברים היה שקר ושכל מילה של איוב הייתה נכונה?‏ ודאי שלא.‏ * אך היה הבדל תהומי בין איוב לבין מאשימיו.‏ איוב היה שבור,‏ מוכה יגון ופגוע בשל האשמות שווא.‏ לכן ניתן להבין מדוע מדי פעם הוא דיבר ללא מחשבה.‏ אולם אליפז ושני רעיו לא נשאו מעמסה כזו על שכמם.‏ בגלל אמונתם החלשה הם דיברו בזדוניות וביהירות.‏ הם לא רק התקיפו אדם חף מאשמה,‏ אלא חמור מכך — הם הציגו באור שלילי את יהוה עצמו וציירו אותו כאל נוקשה ואפילו רשע.‏

אין פלא שיהוה דרש שהם ישלמו מחיר גבוה.‏ הם התבקשו להקריב שבעה פרים ושבעה אילים.‏ לא היה זה עניין של מה בכך כי מאוחר יותר,‏ במסגרת תורת משה,‏ קורבן פר היה הקורבן שהקריב הכוהן הגדול במקרה שחטא והמיט אשמה על העם כולו (‏ויקרא ד׳:‏3‏)‏.‏ פר היה בעל החיים היקר ביותר שניתן היה להקריב במסגרת התורה.‏ נוסף על כך,‏ יהוה אמר שהוא יקבל את קורבנם של מאשימי איוב רק אם תחילה יתפלל איוב בעדם * (‏איוב מ״ב:‏8‏)‏.‏ כשטיהר יהוה את שמו של איוב ודאג שהצדק ייעשה,‏ אין ספק שנחמה עצומה הציפה את ליבו של איוב!‏

יהוה היה סמוך ובטוח שאיוב יעשה כבקשתו ויסלח לאותם אנשים שפגעו בו עמוקות.‏ ואיוב לא אכזב את אביו השמימי (‏איוב מ״ב:‏9‏)‏.‏ צייתנותו הייתה ההוכחה הגדולה ביותר לנאמנותו;‏ היא הייתה חזקה בהרבה ממילים.‏ היא גם סללה את הדרך לברכות הגדולות ביותר שעוד נכונו לו.‏

במגעיו עם איוב הוכיח יהוה כי ”עמוקה חיבתו.‏.‏.‏ וכי רחום הוא” (‏יעקב ה׳:‏11‏)‏.‏ כיצד?‏ יהוה השיב לו את בריאותו.‏ תאר לעצמך איך הרגיש איוב כשראה שבשרו באמת שב להיות כבימי נעוריו,‏ כפי שניבא אליהוא.‏ ועתה,‏ בני משפחתו וחבריו הקיפו אותו,‏ ניחמו אותו ונתנו לו מתנות.‏ יהוה השיב לאיוב את עושרו,‏ ואף העניק לו פי שניים ממה שהיה לו בעבר.‏ ומה לגבי האובדן הכואב ביותר — מותם של ילדיו?‏ איוב ואשתו התנחמו במידת מה בעקבות כך שהביאו לעולם עשרה ילדים נוספים.‏ ויהוה האריך את חיי איוב באורח נס.‏ איוב חי 140 שנים נוספות והספיק ליהנות מחיים מספקים ולראות ארבעה דורות של משפחתו המשגשגת.‏ בסופו של דבר,‏ אנו קוראים:‏ ”וימות איוב זקן ושבע ימים” (‏איוב מ״ב:‏10–17‏)‏.‏ בגן העדן העתיד לבוא יתאחדו איוב ואשתו היקרה עם משפחתם,‏ לרבות עשרת הילדים שגזל מהם השטן (‏יוחנן ה׳:‏28,‏ 29‏)‏.‏

מדוע גמל יהוה לאיוב ביד כה רחבה?‏ המקרא אומר:‏ ”שמעתם על עמידתו האיתנה של איוב” (‏יעקב ה׳:‏11‏)‏.‏ איוב סבל יותר קשיים מכפי שרובנו יכולים להעלות על הדעת.‏ המילים ”עמידתו האיתנה” מגלות שאיוב לא רק שרד את הקשיים הללו,‏ אלא שהוא החזיק מעמד מבלי לאבד את אמונתו החזקה ואת אהבתו ליהוה.‏ במקום להפוך לאדם קשה ומריר,‏ הוא היה מוכן לסלוח אפילו למי שפגעו בו בכוונה תחילה.‏ והוא לא הרפה מתקוותו היקרה ולא היה מוכן לוותר על הנכס היקר ביותר שהיה ברשותו — תומתו (‏איוב כ״ז:‏5‏)‏.‏

כולנו זקוקים לכוח עמידה.‏ אין ספק שהשטן ינסה לרפות את ידינו,‏ כמו במקרה של איוב.‏ אך אם נחזיק מעמד באמונה שלמה,‏ נישאר ענווים,‏ נגלה נכונות לסלוח ונהיה נחושים לשמור על תומתנו,‏ גם לנו תהיה תקווה נפלאה לעתיד (‏עברים י׳:‏36‏)‏.‏ אין משהו שיכעיס יותר את השטן וישמח יותר את לב אבינו האוהב יהוה מלראות אותנו מחקים את אמונתו של איוב!‏