לך בעקבות אמונתם | איוב
יהוה ריפא את כאבו
לבסוף נפלה דממה על קבוצת הגברים, וכעת נשמע רק רחש הרוח החמה מהמדבר הערבי. בתום דיון ארוך ומתיש נגמרו לאיוב המילים. דמיין אותו נועץ מבט מתריס בשלושת מכריו — אליפז, בלדד וצופר — כביכול מחכה לראות אם יעזו להמשיך לדבר. אך הם יכלו רק להשפיל מבט או להסב את ראשם בתסכול לאחר שכל טיעוניהם המחוכמים, דבריהם הנוקבים ורמיזותיהם הפוגעניות העלו חרס (איוב ט״ז:3). איוב מצידו היה נחוש מתמיד להוכיח את תומתו.
איוב ודאי הרגיש שתומתו היא הנכס היחיד שנותר לו. הוא איבד את כל רכושו, את עשרת ילדיו, את התמיכה וההוקרה של חבריו ומכריו, ולבסוף גם את בריאותו. עורו השחיר בשל מחלתו והתכסה בגלדים ורימות, וצחנה עלתה מפיו (איוב ז׳:5; י״ט:17; ל׳:30). אך האשמותיהם של שלושת הגברים עוררו את זעמו יותר מכול. הוא היה נחוש בדעתו להוכיח שהוא אינו חוטא נבזה כפי שטענו. נאומו האחרון סכר את פיהם, ולא נותרו להם עוד מילים אכזריות להטיח בו. אך איוב נותר כאוב ופגוע. הוא נזקק נואשות לעזרה.
עם זאת, יש להודות שחשיבתו של איוב לא הייתה מאוזנת, אך ניתן להבין מדוע. הוא נזקק להדרכה ולתיקון, וגם לנחמה אמיתית. את כל זאת היו צריכים להעניק לו שלושת רעיו, אך הם לא עשו כן. האם גם אתה נזקקת פעם נואשות להדרכה ונחמה? האם התאכזבת מאנשים שהחשבת לחבריך? אם כן, תוכל לשאוב תקווה ולהפיק לקחים מעשיים מהעזרה שהעניק יהוה אלוהים לעבדו איוב ומתגובתו של איוב.
יועץ נבון ואדיב
סיפורו של איוב מקבל תפנית מפתיעה. כל אותו הזמן נמצא בקרבת מקום צעיר ששמו אליהוא. הוא הקשיב בדומייה לדיון שהתנהל בין הגברים המבוגרים ממנו. והוא כלל לא היה מרוצה ממשמע אוזניו.
דבריו של איוב הכעיסו אותו. כאב לו לראות את איוב הנאמן נגרר לוויכוח בניסיון להוכיח שהוא צדיק יותר מאלוהים. אך אליהוא באמת הזדהה עם איוב. הוא הבחין בכאבו, בכנותו ובצורך הנואש שלו בעצה אדיבה ונחמה. אין פלא שסבלנותו של אליהוא פקעה בגין דבריהם של שלושת מנחמי השווא. הוא שמע אותם תוקפים את איוב ומנסים לערער את אמונתו, לפגוע בכבודו ולגזול ממנו את תומתו. וחמור מכך, דבריהם המסולפים ציירו את אלוהים כאל רשע. לכן אליהוא חש צורך עז לומר את דבריו (איוב ל״ב:2–4, 18).
”צעיר אני”, הוא אמר בכבוד, ”ואתם ישישים. על כן... אירא [חששתי] מחוות דעי [מלחוות את דעתי]”. אך הוא לא יכול היה להחריש עוד. הוא הסביר שהגיל לבדו אינו מחכים את האדם, ולא רק המבוגרים מבינים מה נכון (איוב ל״ב:6, 9). ואז החל לדבר באריכות, והוכיח את אמיתות דבריו. גישתו הייתה שונה לגמרי מגישתם של אליפז, בלדד וצופר. אליהוא הרגיע את איוב ואמר שהוא לא ישפיל אותו או יוסיף לכאבו. הוא גם נהג באיוב בכבוד — הוא פנה אליו בשמו והכיר בכך שנהגו בו בבוז. * הוא אמר בכבוד: ”שמע נא, איוב, מיליי [מילותיי]” (איוב ל״ג:1, 7; ל״ד:7).
אליהוא החל לתקן את חשיבתו של איוב בצורה ישירה: ”אמרת באוזניי... ’זך אני בלי פשע; חף אנוכי, ולא עוון לי. ... [אלוהים] יחשבני לאויב לו’”. הוא ירד לשורש הבעיה: ”הזאת חשבת למשפט? אמרת, ’צדקי מאל’”. אליהוא למעשה שאל את איוב אם הוא כה משוכנע בצדקתו שהוא טוען שהוא צדיק יותר מאלוהים. הוא לא יכול היה להתעלם מצורת חשיבה כזו. ”הן זאת לא צדקת”, אמר אליהוא הצעיר (איוב ל״ג:8–12; ל״ה:2). אליהוא ידע שאיוב אכול כעס בשל האובדן הכבד שחווה ובשל יחסם הגרוע של חבריו לכאורה. אך הוא הזהיר את איוב שמא כעסו יסית אותו לכדי זדוניות (איוב ל״ו:18).
אליהוא מבליט את טובו של יהוה
יותר מכול, לאליהוא היה חשוב לדבר להגנתו של יהוה אלוהים. במילים פשוטות ועוצמתיות הוא הבהיר עובדה חשובה: ”חלילה לאל מֵרֶשע [לנהוג ברשעות] ... ושדי [האל הכול יכול] לא יעוות משפט” (איוב ל״ד:10, 12). כדוגמה לכך שיהוה הוא אל צדיק ורחום, אליהוא הזכיר לאיוב שיהוה לא העניש אותו על דבריו הפזיזים שהביעו חוסר כבוד (איוב ל״ה:13–15). אליהוא גם לא התיימר לדעת את כל התשובות, אלא אמר בענווה שאלוהים נשגב מכפי שביכולתנו לדעת (איוב ל״ו:26).
אף שאליהוא ייעץ לאיוב בצורה ישירה, הוא נהג בו באדיבות. הוא גם דיבר על תקווה נפלאה, התקווה שיבוא היום שיהוה ישיב לאיוב את בריאותו. הוא אמר שאלוהים יהפוך את בשרו של משרתו הנאמן לרענן יותר מאשר בנעוריו ויחזיר לו את המרץ שהיה לו ב”ימי עלומיו”. אליהוא הוכיח את טוב ליבו בדרך נוספת: במקום להטיף לאיוב, הוא הזמין אותו באדיבות להתבטא ולענות לו. ”דַּבֵּר”, הוא אמר, ”כי חפצתי צדקך” כלומר, אני חפץ להוכיח את צדקתך (איוב ל״ג:25, 32). אך איוב לא השיב דבר. אולי הוא לא הרגיש כל צורך להגן על עצמו לנוכח עצות כה אדיבות ומעודדות. ייתכן שהוא בכה מהקלה.
אנו יכולים ללמוד רבות משני משרתי אלוהים נאמנים אלה. מאליהוא אנו לומדים כיצד לייעץ ולהעניק נחמה לזקוקים לכך. חבר אמיתי לא יהסס להסב את תשומת לב חברו למגרעת חמורה שיש לו או להזהירו מפני קו פעולה מסוכן (משלי כ״ז:6). אנו רוצים להיות חברים כאלה, המעניקים יחס אדיב ועידוד למי ששרויים במצוקה, גם אם הם מדברים ללא מחשבה. וכשאנו זקוקים לעצות, דוגמתו של איוב מזכירה לנו להקשיב בענווה במקום להתייחס לכך בביטול. כולנו זקוקים לעצות וצריכים שיתקנו אותנו מדי פעם. הנכונות לקבל עצות יכולה אפילו להציל את חיינו (משלי ד׳:13).
אלוהים מדבר ”מן הסערה”
בדבריו הרבה אליהוא להזכיר רוחות, עננים, רעמים וברקים. הוא קרא למאזיניו להקשיב היטב לקולו הרועם של יהוה, ואחרי כן התייחס לסופה (איוב ל״ז:2, 9). נראה שבשעה שדיבר, החלה להתפתח סופה שהלכה והתחזקה. לבסוף, היא הפכה לסערה עוצמתית. ואז קרה דבר מדהים פי כמה: יהוה עצמו החל לדבר! (איוב ל״ח:1).
תאר לעצמך איזו זכות זו לשמוע הרצאה על עולם הטבע מפי בורא היקום!
כשאנו מגיעים לפרקים היפהפיים של דברי יהוה לאיוב, מציפה אותנו הקלה. דברי האמת שלו היו כסופה שפיזרה את כל דברי ההבל הכוזבים שיצאו מפי אליפז, בלדד וצופר. יהוה אפילו לא פנה אליהם בשלב זה, אלא רק מאוחר יותר. כעת הוא התמקד אך ורק באיוב. הוא דיבר עם משרתו האהוב בצורה ישירה אך אדיבה, בדומה לאב המתקן את בנו.
יהוה הבין את כאבו של איוב. הוא ריחם עליו, כפי שהוא מרחם על כל ילדיו האהובים כאשר הם סובלים (ישעיהו ס״ג:9; זכריה ב׳:8). אך הוא גם ידע שאיוב דיבר ”בלי דעת”, ובזאת רק החריף את בעיותיו. לכן יהוה שאל את איוב סדרת שאלות כדי לתקן את חשיבתו. הוא פתח את דבריו בשאלה: ”איפה היית ביסדי ארץ? הגד אם ידעת”. בשחר הבריאה הריעו ’כוכבי הבוקר’, המלאכים המהווים את משפחתו של אלוהים, למראה פלאי הבריאה (איוב ל״ח:2, 4, 7). איוב, כמובן, כלל לא היה מודע לכך.
ואז החל יהוה לדבר על יצירות כפיו. אפשר לומר שהוא נתן לאיוב סקירה קצרה בנושאים הנכללים כיום במדעי הטבע, כמו אסטרונומיה, ביולוגיה, גיאולוגיה ופיזיקה. יהוה התמקד במיוחד בבעלי חיים שהיו נפוצים אז באזור שבו חי איוב — אריות, עורבים, יעלים, חמורי בר, שורי בר, יענים, סוסים, וכן הבז, העיט, הבהמות (ככל הנראה היפופוטם) והלווייתן (ככל הנראה תנין). תאר לעצמך איזו זכות זו לשמוע הרצאה על עולם הטבע מפי בורא היקום! *
שיעור בענווה ובאהבה
מה הייתה מטרתו של יהוה? איוב נזקק ליותר ענווה. כאשר התלונן על מצבו במחשבה שאלוהים מתאכזר אליו, הוא רק הגביר את כאבו מפני שהרחיק את עצמו מאביו האוהב. זו הסיבה שיהוה שאל את איוב שוב ושוב היכן הוא היה בעת בריאת כל הדברים המופלאים הללו, והאם הוא מסוגל להאכיל את היצורים שברא אלוהים, לשלוט בהם או לאלפם. אם איוב אינו מסוגל לשלוט אפילו בדברים הבסיסיים בבריאתו של יהוה, האם יש לו הזכות לשפוט את הבורא? האין דרכיו ומחשבותיו של יהוה נעלות פי כמה וכמה מראייתו הצרה של איוב?
איוב לא התווכח עם יהוה, לא הצדיק את עצמו ולא תירץ תירוצים
בכל דבריו של יהוה הייתה גלומה אהבה רבה. הוא כביכול אמר לאיוב: ’בני, אם בראתי את כל הדברים הללו ואני מסוגל לדאוג לכל יצירות כפיי, האם אתה באמת חושב שלא אדאג לך? הייתכן שאנטוש אותך ואגזול ממך את ילדיך, את ביטחונך ואת בריאותך? האם יש מישהו מלבדי היכול להשיב לך את כל מה שאיבדת ולרפא את כאבך העצום?’
איוב דיבר רק פעמיים בתגובה לשאלותיו מעוררות המחשבה של יהוה. הוא לא התווכח, לא הצדיק את עצמו ולא תירץ תירוצים. הוא הודה בענווה שידיעותיו מועטות והתחרט על דבריו הפזיזים (איוב מ׳:4, 5; מ״ב:1–6). כאן אנו מתוודעים לאמונתו של איוב במיטבה. חרף כל סבלותיו הוא לא איבד את אמונתו החזקה. הוא אפשר ליהוה לתקן את חשיבתו והפנים את דבריו. לאור זאת, כדאי שנשאל את עצמנו: ’האם אני מספיק עניו כדי לערוך שינויים כשמישהו מתקן אותי או נותן לי עצה?’ כולנו זקוקים לעזרה הזו, וכשאנו מוכנים לקבל זאת, אנו למעשה מחקים את אמונתו של איוב.
’לא דיברתם עליי נכונה’
כעת פעל יהוה כדי לנחם את איוב הסובל. הוא פנה לאליפז, כנראה המבוגר מבין שלושת מנחמי השווא, ואמר: ”חרה אפי בך ובשני רעיך, כי לא דיברתם [עליי] נכונה כעבדי איוב” (איוב מ״ב:7). חשוב על המילים הללו. האם יהוה התכוון שכל מה שאמרו שלושת הגברים היה שקר ושכל מילה של איוב הייתה נכונה? ודאי שלא. * אך היה הבדל תהומי בין איוב לבין מאשימיו. איוב היה שבור, מוכה יגון ופגוע בשל האשמות שווא. לכן ניתן להבין מדוע מדי פעם הוא דיבר ללא מחשבה. אולם אליפז ושני רעיו לא נשאו מעמסה כזו על שכמם. בגלל אמונתם החלשה הם דיברו בזדוניות וביהירות. הם לא רק התקיפו אדם חף מאשמה, אלא חמור מכך — הם הציגו באור שלילי את יהוה עצמו וציירו אותו כאל נוקשה ואפילו רשע.
אין פלא שיהוה דרש שהם ישלמו מחיר גבוה. הם התבקשו להקריב שבעה פרים ושבעה אילים. לא היה זה עניין של מה בכך כי מאוחר יותר, במסגרת תורת משה, קורבן פר היה הקורבן שהקריב הכוהן הגדול במקרה שחטא והמיט אשמה על העם כולו (ויקרא ד׳:3). פר היה בעל החיים היקר ביותר שניתן היה להקריב במסגרת התורה. נוסף על כך, יהוה אמר שהוא יקבל את קורבנם של מאשימי איוב רק אם תחילה יתפלל איוב בעדם * (איוב מ״ב:8). כשטיהר יהוה את שמו של איוב ודאג שהצדק ייעשה, אין ספק שנחמה עצומה הציפה את ליבו של איוב!
”איוב עבדי יתפלל עליכם” (איוב מ״ב:8)
יהוה היה סמוך ובטוח שאיוב יעשה כבקשתו ויסלח לאותם אנשים שפגעו בו עמוקות. ואיוב לא אכזב את אביו השמימי (איוב מ״ב:9). צייתנותו הייתה ההוכחה הגדולה ביותר לנאמנותו; היא הייתה חזקה בהרבה ממילים. היא גם סללה את הדרך לברכות הגדולות ביותר שעוד נכונו לו.
”עמוקה חיבתו של יהוה”
במגעיו עם איוב הוכיח יהוה כי ”עמוקה חיבתו... וכי רחום הוא” (יעקב ה׳:11). כיצד? יהוה השיב לו את בריאותו. תאר לעצמך איך הרגיש איוב כשראה שבשרו באמת שב להיות כבימי נעוריו, כפי שניבא אליהוא. ועתה, בני משפחתו וחבריו הקיפו אותו, ניחמו אותו ונתנו לו מתנות. יהוה השיב לאיוב את עושרו, ואף העניק לו פי שניים ממה שהיה לו בעבר. ומה לגבי האובדן הכואב ביותר — מותם של ילדיו? איוב ואשתו התנחמו במידת מה בעקבות כך שהביאו לעולם עשרה ילדים נוספים. ויהוה האריך את חיי איוב באורח נס. איוב חי 140 שנים נוספות והספיק ליהנות מחיים מספקים ולראות ארבעה דורות של משפחתו המשגשגת. בסופו של דבר, אנו קוראים: ”וימות איוב זקן ושבע ימים” (איוב מ״ב:10–17). בגן העדן העתיד לבוא יתאחדו איוב ואשתו היקרה עם משפחתם, לרבות עשרת הילדים שגזל מהם השטן (יוחנן ה׳:28, 29).
מדוע גמל יהוה לאיוב ביד כה רחבה? המקרא אומר: ”שמעתם על עמידתו האיתנה של איוב” (יעקב ה׳:11). איוב סבל יותר קשיים מכפי שרובנו יכולים להעלות על הדעת. המילים ”עמידתו האיתנה” מגלות שאיוב לא רק שרד את הקשיים הללו, אלא שהוא החזיק מעמד מבלי לאבד את אמונתו החזקה ואת אהבתו ליהוה. במקום להפוך לאדם קשה ומריר, הוא היה מוכן לסלוח אפילו למי שפגעו בו בכוונה תחילה. והוא לא הרפה מתקוותו היקרה ולא היה מוכן לוותר על הנכס היקר ביותר שהיה ברשותו — תומתו (איוב כ״ז:5).
כולנו זקוקים לכוח עמידה. אין ספק שהשטן ינסה לרפות את ידינו, כמו במקרה של איוב. אך אם נחזיק מעמד באמונה שלמה, נישאר ענווים, נגלה נכונות לסלוח ונהיה נחושים לשמור על תומתנו, גם לנו תהיה תקווה נפלאה לעתיד (עברים י׳:36). אין משהו שיכעיס יותר את השטן וישמח יותר את לב אבינו האוהב יהוה מלראות אותנו מחקים את אמונתו של איוב!
^ 6 ס׳ אליפז, בלדד וצופר הרבו במילים בדיוניהם עם איוב. דבריהם ממלאים תשעה פרקים במקרא, אך הם לא פנו אליו ולו פעם אחת בשמו.
^ 14 ס׳ בפרקים אלה לעיתים עבר יהוה באופן בלתי מורגש מתיאורים מוחשיים וריאליסטיים לתיאורים סמליים ופיוטיים. (ראה למשל איוב מ״א:1, 7, 8, 19–21.) בשני סוגי התיאורים מטרתו של אלוהים הייתה זהה — לעזור לאיוב לפתח כבוד עמוק יותר כלפי בוראו.
^ 18 ס׳ למעשה, השליח פאולוס ציטט משפט שאמר אליפז והציג אותו כאמת (איוב ה׳:13; קורינתים א׳. ג׳:19). אומנם אליפז אמר הצהרה נכונה, אך היא לא הייתה מתאימה במקרה של איוב.
^ 19 ס׳ אין אזכור לכך שאיוב התבקש להקריב קורבן דומה עבור אשתו.