‏”‏הם היו נחמדים לא רק לאנשים,‏ אלא גם לכלבים שלי.‏ יום אחד,‏ איליין,‏ שעמדה ליד העגלה,‏ הציעה חטיפים לשני כלבי הטרייר שלי.‏ תוך זמן קצר הכלבים שלי התחילו למשוך את הרצועה לכיוון ’‏פינת החטיפים’‏.‏

‏”‏החודשים חלפו,‏ ובזמן שהכלבים נהנו מהחטיפים שלהם,‏ אני נהניתי לשוחח בקצרה עם עדי־יהוה.‏ אבל לא רציתי להיות יותר מדי חברותי.‏ כבר עברתי את גיל 70,‏ ולא הייתי בטוח במה עדי־יהוה מאמינים.‏ הייתי מאוכזב מהכנסיות,‏ ולכן חשבתי שמוטב שאלמד את המקרא בכוחות עצמי.‏

‏”‏באותה תקופה ראיתי עדי־יהוה עומדים ליד עגלות הספרות שלהם גם במקומות אחרים בעיר.‏ גם הם היו תמיד ידידותיים.‏ הם תמיד השיבו על השאלות שלי מתוך המקרא,‏ וכתוצאה מכך הביטחון שלי בהם גבר.‏

‏”‏יום אחד איליין שאלה אותי:‏ ’‏האם אתה מאמין שבעלי החיים הם מתנה מאלוהים?‏’‏ השבתי לה:‏ ’‏אין ספק שכן’‏.‏ לאחר מכן,‏ איליין הקריאה לי את ישעיהו י״א:‏6–9‏.‏ זו הייתה נקודת מפנה עבורי,‏ למרות שעדיין היססתי לקבל ספרות.‏

‏”‏בימים שחלפו נהניתי משיחות קצרות אבל מעוררות מחשבה עם איליין ובעלה ברנט.‏ הם הציעו שאקרא את מתי עד מעשי השליחים כדי להבין מה זה אומר לחקות את המשיח,‏ וזה מה שעשיתי.‏ זמן קצר לאחר מכן הסכמתי ללמוד את המקרא עם ברנט ואיילין.‏ היה זה בקיץ 2016.‏

‏”‏ציפיתי לשיעורי המקרא השבועיים שלי ולאסיפות באולם המלכות.‏ כל כך שמחתי ללמוד מה באמת כתוב במקרא.‏ כעבור קצת יותר משנה נטבלתי כאחד מעדי־יהוה.‏ היום אני בן 79,‏ ואני יודע שאני בדרך הנכונה.‏ יהוה בירך אותי וקיבל אותי למשפחת משרתיו המוקדשים”‏.‏