‏”‏הפקד בידי יהוה את כל מעשיך,‏ ויצליחו תוכניותיך”‏ (‏משלי ט״ז:‏3‏,‏ תרגום עולם חדש‏)‏.‏

 ‏”‏גוֹל אל יהוה מעשיך,‏ וייכונו מחשבותיך”‏ (‏משלי ט״ז:‏3,‏ נוסח המסורה)‏.‏

 הפסוק הזה מראה בבירור שמי שמשרתים את יהוה a יכולים להיות בטוחים שתוכניותיהם יצליחו אם הם יבטחו בו ויפעלו לפי הדרכתו.‏

 ‏”‏הפקד בידי יהוה את כל מעשיך”‏.‏ משרתי יהוה מחפשים בענווה את הדרכתו לפני שהם מקבלים החלטות (‏יעקב א׳:‏5‏)‏.‏ מדוע חשוב לנהוג כך?‏ ראשית,‏ כבני אדם יש לנו שליטה מועטה אם בכלל על אירועים שמשפיעים על חיינו (‏קהלת ט׳:‏11;‏ יעקב ד׳:‏13–15‏)‏.‏ בנוסף,‏ אנו לא תמיד מצוידים בידע ובחוכמה הנחוצים כדי לממש את תוכניותינו.‏ לכן רבים פונים לאלוהים בתפילה ומבקשים שהוא ינחה אותם.‏ אחרי כן הם פועלים בהתאם לתפילותיהם ומחפשים את הדרכתו,‏ הנמצאת בכתבי־הקודש,‏ ומיישמים אותה.‏ בעשותם זאת,‏ הם נוהגים בחוכמה ולמעשה מפקידים את תוכניותיהם בידי אלוהים (‏משלי ג׳:‏5,‏ 6;‏ טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏16,‏ 17‏)‏.‏

 מעניין לציין שבנוסח המסורה נכתב ”‏גוֹל [‏מלשון ”‏לגלגל”‏]‏ אל יהוה מעשיך”‏.‏ לפי ספר עיון אחד,‏ הפסוק מתאר ”‏אדם אשר מגלגל משא כבד משכמו ומעביר אותו לאדם חזק יותר”‏.‏ מי ששמים את מבטחם באלוהים במלוא הענווה יכולים להיות סמוכים ובטוחים שהוא יעזור להם ויתמוך בהם (‏תהלים ל״ז:‏5;‏ נ״ה:‏22‏)‏.‏

 אולם,‏ אין להבין מהמילים ”‏כל מעשיך”‏ שאלוהים ייתן את ברכתו לכל דבר שהאדם מתכנן לעשות.‏ כדי לזכות בברכתו,‏ על תוכניות האדם לעלות בקנה אחד עם הערכים שקבע אלוהים ועם רצונו (‏תהלים קכ״ז:‏1;‏ יוחנן א׳.‏ ה׳:‏14‏)‏.‏ אלוהים אינו מברך חוסר צייתנות.‏ למעשה,‏ הוא ’‏מסכל את תוכניות הרשעים’‏ (‏תהלים קמ״ו:‏9‏)‏.‏ לעומת זאת,‏ הוא תומך באלה ששומעים בקולו וחיים את חייהם לפי הסטנדרטים שלו,‏ המופיעים במקרא (‏תהלים ל״ז:‏23‏)‏.‏

 ‏”‏ויצליחו תוכניותיך”‏.‏ בנוסח המסורה נאמר שתוכניות האדם ”‏ייכונו”‏.‏ המילה ”‏לכונן”‏ בתנ״ך משמעה להניח בסיס או יסוד,‏ ובמקרים רבים היא ממחישה את יציבות הדברים שברא יהוה (‏משלי ג׳:‏19;‏ ירמיהו י׳:‏12‏)‏.‏ לפיכך,‏ אלוהים יכונן,‏ או יבסס,‏ את תוכניותיהם של מי שעושים את הישר בעיניו,‏ והוא יעזור להם לחיות חיים בטוחים,‏ יציבים ומאושרים יותר (‏תהלים כ׳:‏4;‏ משלי י״ב:‏3‏)‏.‏

 שלמה המלך כתב את רוב ספר משלי,‏ לרבות הפסוק הזה.‏ אלוהים העניק לו את החוכמה לחבר אלפי משלים (‏מלכים א׳.‏ ד׳:‏29,‏ 32;‏ י׳:‏23,‏ 24‏)‏.‏

 בתחילת פרק ט״ז שלמה מאדיר את חוכמתו של אלוהים ואומר שיהוה מתעב גאווה ויהירות (‏משלי ט״ז:‏1–5‏)‏.‏ לאחר מכן הפרק מוביל את הקורא למסקנה חשובה,‏ שחוזרת על עצמה לכל אורך ספר משלי:‏ האדם יכול להיות חכם באמת ולהצליח רק אם יגלה ענווה וייתן לאלוהים להדריך אותו (‏משלי ט״ז:‏3,‏ 6–8,‏ 18–23‏)‏.‏ זוהי עובדה בסיסית שהמקרא חוזר עליה שוב ושוב גם בספרים אחרים (‏תהלים א׳:‏1–3;‏ ישעיהו כ״ו:‏3;‏ ירמיהו י״ז:‏7,‏ 8;‏ יוחנן א׳.‏ ג׳:‏22‏)‏.‏

 צפה בסקירה קצרה של ספר משלי.‏